פסק-דין בתיק ת"ק 3369-12-12

בתאריך 7.10.12, בכיכר שברח' העצמאות - שבטי ישראל שבקרית אתא, התרחשה תאונת דרכים בין רכב התובעת הנהוג על ידה ובין רכב הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") הנהוג על ידה והמבוטח על ידי הנתבעת 2.

אין חולק כי בדרכה של הנתבעת, בכיוון נסיעתה שלה, מוצב לפני הכניסה לכיכר תמרור 303 המחייבה במתן זכות קדימה לרכבים הנמצאים בנסיעה במעגל התנועה.

הנני מקבלת כמהימנים עליי לחלוטין את כל דברי עדותה של התובעת על אופן קרות התאונה, תוך שהנני דוחה את גירסתה של הנתבעת לאשר ארע.

הנני קובעת כי התאונה התרחשה כאשר שני הרכבים היו בנסיעה.

הנני קובעת עוד כי התובעת נכנסה לכיכר מרח' העצמאות, הקיפה את הכיכר כמעט במלואה, כאשר הינה מבקשת לצאת הימנה בנסיעה ישר לכיוון מזרח, כמופיע בתצלום 2 שבאסופת התצלומים תק/1.

הנתבעת, כשהגיעה מימינה, וכאשר, כאמור, בדרכה מוצב התמרור המחייבה במתן זכות קדימה לרכב התובעת, לא הבחינה כלל ברכב התובעת, החלה בכניסתה לכיכר, כאשר אף היא מבקשת לפנות בה ימינה ולהיכנס לאותו רחוב שאליו ביקשה התובעת להיכנס.

בעשותה כך, פגעה עם הפינה הקדמית שמאלית שלה בדופן הימני של רכב התובעת, לערך ממרכזו של הדופן ולכיוון אחור.

כן הנני קובעת כי סימני הנזקים שבשני הרכבים תומכים באופן מלא בדברי התובעת על אופן קרות התאונה ואינם מתיישבים עם גירסת הנתבעת.

כל זאת, כאשר סימני הנזק ברכב התובעת אינם מתחילים מהפינה הקדמית ימנית של הרכב אלא, לערך, מהדלת הקדמית ימנית לכיוון אחור.

אם אכן היתה הנתבעת בעצירה והתובעת היתה מגיעה בנסיעה ופוגעת בה, היתה הפגיעה של רכב התובעת ברכב הנתבעת חייבת להיגרם על ידי קידמת רכב התובעת, עם הפינה הקדמית ימנית שלה ולא על ידי הדופן של הרכב, לאחר שחזיתו של רכב התובעת, לכל אורכו, כבר חלפה על פני רכב הנתבעת.

משמע, אם גירסת הנתבעת היתה נכונה, היתה הפגיעה ברכב התובעת צריכה להיגרם לערך במקום שבו נפגעה בפועל מכונית הנתבעת, אם כי בצד ההפוך של הרכב.

זאת ועוד, בדיווח שמסרה הנתבעת על התאונה לחב' הביטוח שלה, נכתב, מפורשות, כי התאונה התרחשה בעת שהנתבעת היתה בנסיעה.

אין בדיווח זה כל טענה כאילו הנתבעת היתה בעצירה כאשר התאונה ארעה.

יתר על כן, לביהמ"ש הוצג תצלום של מיקום עצירת הרכבים לאחר התאונה, הוא התצלום נק/1. ניתן להניח כי המגע בין הרכבים היה מעט לפני המקום בו נעצרו, כאשר קבעתי כי בעת התאונה היו שני הרכבים בנסיעה ונדרש להם מרחק מה כדי לעצור את רכבם.

אולם, מצורת עצירתם של הרכבים ניתן לראות בבירור כי רכב הנתבעת היה בסטיה ימינה, כאשר הינו מבקש להיכנס לרחוב ומצוי ממש בקרן זווית הרחוב ואילו רכב התובעת, המקדים את רכב הנתבעת, נמצא כבר כשחזיתו ישרה קדימה, בתוך הרחוב.

אף בכך יש כדי לאשש את גירסת התובעת ולהפריך כליל את טענות הנתבעת בדבר אופן קרות התאונה.

על בסיס כל האמור לעיל, הנני קובעת כי הנתבעת נהגה ברכבה ברשלנות ובחוסר זהירות.

הנתבעת לא צייתה לקביעות התמרור 303 שהיה מוצב בדרכה, לא בדקה כלל או לא בדקה כדבעי את מצב התנועה המגיעה מהכיכר וכאשר לתנועה שבכיכר זכות קדימה, נכנסה לכיכר בפניה ימינה ופגעה ברכב התובעת כאשר זה כבר עבר בחלקו על פני רכב הנתבעת.

הנני קובעת כי הנתבעת היא האחראית לקרות התאונה ולתוצאותיה.